החלטה בתיק ת"א 13143-09-08

בפני בקשות התובע, אשר הועלו לאחר שהסתיימה הבאת הראיות מטעמו והוחל בשמיעת עדויות הנתבעים, להתיר לו להגיש כראיה מטעמו את "תקנון האתיקה המקצועית של העתונות" וכן להביא, כעדות הזמה, את עדותה של גב' חוקשובר, אשר בשנת 2009 ניהלה תכתובת עם הנתבע 2, אשר בעדותו בפני בית המשפט הכחיש קיומה, ואשר יש בה, לטענת התובע, להעיד על "שיטת" התנהלותו הבלתי מקצועית של הנתבע 2.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, וכן בתיק כולו, ובעיקר פרוטוקול הדיון מיום 7.12.11, אני דוחה את שתי הבקשות.

לאור התגובה המפורטת, המפנה לשלל ההחלטות שנתתי במהלך הדיון ובישיבות קדם המשפט, ולפסיקה רלבנטית, אינני מוצאת צורך להרחיב אולם אציין רק זאת:

ביחס לתקנון האתיקה

אין רלבנטיות לתקנון האתיקה לצורך הכרעה בסוגיות שבפני, כפי שגם נקבע בהחלטותי הקודמות. ככל שיש לתובע טענות במישור האתי כנגד נתבע 2, קיימים גופים המוסמכים לבררם. התביעה בפני עוסקת בהפרת זכויות יוצרים ו/או זכויות מוסריות של התובע, והשאלה באם התנהלות כזו או אחרת של הנתבע 2 היא גם בגדר עבירה אתית, אין לה רלבנטיות לצורך ההכרעה בתביעה שבפני.

מעבר לכך, מדברי התובע עצמו (עמ' 5 שורה 23 לפרוטוקול) עולה כי מראש היה בכוונתו להסתמך על תקנון האתיקה, ולמרות זאת הוא לא צרפו כראיה מטעמו קודם לעדותו, ולא ניתן בבקשה כל הסבר מדוע יש לעשות כן עכשיו, לאחר שהסתיימה שמיעת עדותו של הנתבע 2.

מעבר לצורך אציין, כי על אף שאינני בקיאה בתקנון האתיקה של העתונות, אני יכולה להניח, בדרגה גבוהה של סבירות, כי הוראות התקנון או חלקן, דורשות פרשנות באשר למשמעות שיש לתת להן ביחס לנסיבות ספציפיות של כל מקרה ומקרה, ואינני סבורה שמותב זה הוא הערכאה המתאימה לכך, וכאמור, בעיקר אין לכך רלבנטיות לצורך ההכרעה בתביעה זו.

ביחס לעדות ההזמה

ציין ב"כ הנתבעים בצדק כי בניגוד לאמור בבקשה, נתבע 2 לא הכחיש קיומה של התכתבות עם גב' חורקשובר, אלא ציין כי אינו זוכר את הענין (עמ' 20 שורות 1-2).

עוד יש לציין כי כבר במהלך הישיבה ומיד לאחר שהועלה הנושא, החלטתי שאינני מתירה את השאלה (על אף שכבר נענתה...) שכן לא מצאתי כל רלבנטיות לנושא של התכתבות בין הנתבע 2 לאדם אחר, שאין לו כל נגיעה לתביעה שבפני.

על אף כל האמור בבקשת התובע (אשר אליה צורפה גם הראיה עצמה על מנת ש"אשזוף" עיני בה....), וחרף העובדה שאינני יושבת כערכאת ערעור על החלטותי, הרי שבחנתי את הענין שוב, והגעתי לאותה המסקנה, והיא שאין כל רלבנטיות לעדות ההזמה. התובע בתביעתו לא העלה טענת "שיטה" כנגד הנתבע 2 (ובמאמר מוסגר אציין כי מדובר בטענה שרק לעיתים קרובות תהא רלבנטית בתחום האזרחי), וגם בתצהירו לא ביקש לבסס טענה כזו.

ממילא, כפי שכבר קבעתי, אין רלבנטיות לאירועים אחרים הנוגעים לנתבע 2 (כפי שציינתי בהחלטתי באופן מפורש ביחס לנתבע 1 - ראה החלטה מיום 11.4.10), והדיון בפני מתמקד בהפרת זכויותיו של התובע בלבד ולא במעשים אחרים "כשרים" או לא, שנטען כי הנתבעים ביצעו.

אין כל ספק, כי התובע במר ליבו, ויתכן שגם מכוח השקפתו ורצונו לשרת אינטרס ציבורי רחב יותר, מבקש להפוך תביעה זו ל"כתב אישום" כנגד הנתבעים תוך נסיון להרחיב את היריעה הרבה מעבר לנפרש בכתבי הטענות, וזאת בניגוד להחלטות חוזרות ונשנות שלי. אין מקום להתיר זאת, וצר לי שהתובע, על אף כל החלטותי בענין, לא מפסיק לנסות.

אשר על כן אני דוחה את בקשות התובע ולאור מועד העלאתן ובהיותן מנוגדות להחלטות קודמות שלי, אני מחייבת אותו בהוצאות הנתבעים בסך של 2,500 ש"ח אשר ישולמו 30 יום לאחר מתן פסק הדין.

ניתנה היום, ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: